היום מתחיל בשעה 6 בבוקר, בהכנת ארוחת בוקר מפנקת: הסינים תומכים בדעה שבבוקר כדאי לאכול כמו עשיר, בצהריים כמו נסיך ובערב כמו עני. ירידה מהירה למטה, עלייה על האופניים ונסיעה לבית החולים. בדרך אני נתקל בעשרות זוגות אופניים: סבתות על אופניים, ילדים, סטודנטים, ואפילו משאיות זבל על אופניים. הדרך עוברת במסלול שהוכן מראש לאופניים בלבד. מימיני אני צופה בעשרות חנויות שמתחילות להיפתח, וכל חנות שלישית היא בית מרקחת מדהים לצמחי מרפא.
בכניסה לבית החולים מחכה לי בחורה סינית העונה לשם QIUXUELAN, בתרגום לעברית "נסיכת השלג". אני יורד מהאופניים, נסיכת השלג ניגשת אליי ומבקשת שני יואן עבור חניית האופניים. אני משלם, חונה ונכנס לבית החולים.
בית החולים ענק ומחולק למחלקות. בעבר הלא כל כך רחוק רופא סיני טיפל בכל המחלות, שכן הגישה ברפואה הסינית היא טיפול באדם, בשורש, ולא רק בתלונה שאיתה הוא מגיע. אבל הסינים למדו מהמערב, וכיום בית החולים מחולק, כמו בבתי החולים בארץ, למחלקות: גינקולוגיה, ילדים, דיקור סיני, טווינא ועוד.

היום אני משובץ במחלקה לדיקור סיני. אני עולה לקומה השנייה ונכנס לחדרו של ד"ר לו, ראש מחלקת הדיקור. כבר במסדרון אני רואה סינים רבים שממתינים לתורם.
החדר גדול: שמונה מיטות טיפולים, ארבע כורסאות, רופא אחד, שני סטודנטים לרפואה סינית שמשמשים אסיסטנטים, אני והמתורגמנית שלי. אני כבר מצליח לתקשר בסינית, אבל בכל פעם שאני מדבר אני מופתע מחדש שאנשים מבינים את הרעש שאני פולט כמילים. בבית החולים חשוב לי להבין כל מילה שהמטופל או הרופא אומרים, ולכן צמודה אליי מתורגמנית, סטודנטית בשנה השביעית לרפואה סינית, דוברת אנגלית.
בחדר לא מתנגנת מוזיקה מרגיעה, וכל החלונות פתוחים. אוקטובר בצ׳נגדו קר מאוד. אני מהדק את המעיל שמתחת לחלוק הלבן, לוקח נשימה עמוקה ומתחיל לעבוד. ד"ר לו כבר סומך עליי ומאפשר לי לעזור בטיפול בחולים הרבים. אני ניגש למטופלת הראשונה, מחייך ואומר "ני האו" (הדרך הסינית לומר שלום היא "אתה טוב"). המטופלת, גברת לין, סובלת מפציאליס – שיתוק בחצי הפנים. אני מטפל בה כל יום בשבוע האחרון, ויש שיפור משמעותי בתנועת שרירי הפנים שלה. אני בודק את הדופק, מתבונן בלשון, מתייעץ קצרות עם מנהל המחלקה, מקשיב להצעותיו בשקיקה ומתחיל לדקור.
כך אני עובר ממטופל למטופל, כל אחד עם בעיותיו: כאבי גב, ברכיים, אדם מבוגר שמגיע לשיקום אחרי שבץ, אישה שסובלת מבעיות בכתף ואחרת שסובלת מדיכאון.

החדר שוקק מטופלים שנכנסים ויוצאים. אני מרגיש סיפוק אדיר מלגלות שאני מצליח לעזור בכלי הרפואה הסינית לכל כך הרבה אנשים, ושמח על הזכות ללמוד מקצוע מדהים, שבו אני עוזר בשיטות פשוטות ונטולות תופעות לוואי.
היום אני מיישם את ההכשרה שקיבלתי בסין בקליניקה לרפואה סינית בירושלים, אבל בצורה שונה: כל מטופל זוכה לחדר פרטי, מוזיקת רקע נעימה ויחס אישי.
גלריה מההתמחות בסין
2006 – בית החולים בצ׳ינגחאי (QING-HAI), העיר XINING


2004–2005 – בית החולים האוניברסיטאי בצ׳נגדו

